עוד סיפור שאפשר לספר גם לפני שינה, עם מוסר השכל חשוב מאד וסוף מפתיע!

ממה התחיל עושרו של רוטשילד ?


"
אבוי!"   פרצה צעקת בהלה מפיו של רבי צבי הירש ,
רבה הצדיק של צ ' ורטקוב והנר שלאורו עשה בדיקת חמץ נפל מידיו ארצה ושלהבתו כבתה .

" מה קרה?"   הזדעקו לעומתו בני הבית .
 

הערב הוא ליל ארבעה עשר בניסן , ליל בדיקת חמץ והשעה
שעת לילה מאוחרת . במשך שעות רבות ערך הרב את בדיקת החמץ בביתו . הוא עבר מחדר לחדר , ובדק ביסודיות את תכולתו .

 


 

והנה לקראת הסוף הגיע למגירת שולחנו הפרטי , שבה הייתה טמונה תיבה יקרה .
בתיבה היה אוצר של ממש , חמש מאות זהובים שחסך הרב פרוטה לפרוטה , עבור נישואי בתו .
אך פתח הרב את התיבה , ועיניו חשכו : הכסף איננו !

למרות הזעזוע הקשה , סיים הרב את בדיקת החצץ המתינות ולאחר מכן התכנסו כל בני הבית
והתחילו לדון במאורע הקשה .

השאלה שהעסיקה אותם ביותר , הייתה : מי הוא זה , שגנב את הכסף ?

הם העלו השערות זו אחר זו והפריחו אותם . ופתאום אמר אחד מהם: "אני יודע , מי זה .
זה מאיר אנשיל , המשרת לשעבר!"

שקט השתרר , ולאחריו , התחילו להשמע דברים המוכיחים לכאורה את נכונות ההשערה .
" הרי לא מזמן הוא עזב את העיר ,"  אמר מישהו מבני הבית , " והשמועות אומרות שהוא נשא אשה ,
ופתח חנות עתיקות . כנראה שעשה זאת מכספינו הגנוב!"

בהתחלה לא רצה הרב להאמין לדברי משפחתו: "למה תטילו חשד במשרת הנאמן ?
במשך כל זמן עבודתו אצלינו , לא מצאתי בו כל דופי . דרכיו תמיד היו ישרות ! אל תחשדו בכשרים!"

אבל עם הזמן , כשבני הבית לא הרפו והמשיכו לדבר סרה במשרת , נכנסו דבריהם לליבו של הרב .

בני הבית התחילו לשכנע את הרב שיסע לעירו של מאיר אנשיל ויברר אצלו את העניין .
ומשלא יכל הרב לעמוד בהפצרותיהם , התחיל להתכונן לנסיעה בלב כבד .

בבוקרו של יום , לקח הרב את מטלטליו ועלה על עגלה שהובילה אותו אל העיר סיניאטין .

כשהגיע לעיר , בירר מיד את כתובתו של מאיר אנשיל , ופנה לבקרו .

מאיר אנשיל מאד שמח לקראת בואו של הרב . הוא קיבלו בכבוד וערך לפניו שולחן .

כשראה הרב את פניו האצילות של מאיר אנשיל ואת הצורה שבה הוא משתדל לקיים את
מצוות הכנסת האורחים , לא מצא אומץ להתחיל לדבר על הנושא שלשמו בה .

אבל מאיר אנשיל , שחד עין היה , שם לב למבוכתו של רבו ואמר: "אנא רבי ,
רואה אני שדאגה שוכנת בליבכם . גלו לי מה ארע , אולי אוכל לעזור לכם?"

התחיל הרב לספר אט אט על היעלמותם של כספי הנדוניה בביתו .
הוא לא הספיק לסיים את סיפור הפרשה , ומאיר אנשיל כבר הבין מעצמו במה מדובר .
הוא פתח מיד ואמר: "רבי , את חטאי אני מזכיר היום . אכן צודקים בני הבית , אני לקחתי את הכסף .
ועתה אני מחזיר מיד מחצית מהסכום , ואת המחצית השניה אני אחזיר לאחר כמה חודשים."

הרב שמח מאד , שלא נכשלו הוא ובני ביתו בחשד שווא , ושהכסף הנעלם נמצא .
הוא חזר לביתו עם הבשורה המשמחת , וכל בני הבית שמחו ביחד איתו .

מאיר אנשיל עמד בדיבורו ולאחר כמה חודשים החזיר את הסכום הגנוב לבעליו .


וכאן יכל להסתיים הסיפור , אך לא כך רצה בורא העולם .


לא הרחק מבית הרב , בירכתי העיר , ניצב לו בית המזיגה . הגויים הכפריים מכל הסביבה באו לשם ,
כדי לשתות משקאות חריפים .

יום אחד נכנס לבית המזיגה , הכפרי איזלן , והגיש זהוב אחד לבעל בית המזיגה .
" ראה איזו מציאה מצאתי ! בכסף זה אוכל לשתות כאוות נפשי ולהזמין גם את כל חברי לשתות עמי!"
הוא אמר .
המוזג התפעל ממציאה כה גדולה , ונתן לכפרי את מבוקשו .

כשהדבר חזר על עצמו בפעם השניה , התפעלותו של המוזג גדלה עוד יותר .
אבל כשהדבר חזר בשלישית , המוזג התחיל לחשוב לעצמו: "דבר מוזר הוא ?
למה אני לא מצאתי אף פעם זהובים שמתגוללים ברחובות?"   והוא החליט ללכת ולספר לשוטרים ,
בתחנת המשטרה על הסיפור .

השוטרים יעצו לו , שבפעם הבאה כשיביא הכפרי את מציאתו ,
ישקה אותו עד שישתכר ואז יוציא מפיו את האמת על מקור הכסף .

ואכן כך היה . איזלן השיכור סיפר למוזג , איך בערב פסח , התבקשה אשתו לסייד בבית הרב ,
ואיך ראתה שם תיבה מלאה במטבעות זהב , וכשאף אחד לא ראה , לקחה אותם ,
החביאה בבגדיה והביאה אותם הבייתה . בבית לקח איזלן את המטבעות והחביא
אותם מתחת למיטתו , וכשמתחשק לו הוא מוציא משם מטבע אחד וקונה לו משקאות חריפים .

המוזג מסר את דבריו למשטרה , איזלן ואשתו נעצרו , בביתם נערך חיפוש והכסף נמצא .
איזלן ואשתו הודו בגניבה .


נקישות חזקות נשמעו בשעת לילה מאוחרת על דלתו של הצדיק רבי צבי הירש .
פתח הרב את הדלת ונבהל למראה עיניו . בפתח עמדו שני שוטרים .
" האם עוד פעם רוצים הגויים להעליל עלילה על הקהילה היהודית?"   חשב הרב בדאגה .

" הרב מוזמן לבוא איתנו לתחנת המשטרה," אמרו השוטרים .
כל הדרך עד תחנת המשטרה התפלל רבי צבי הירש לבורא עולם שישמור על בניו ,
ויבטל את הגזרה שמרחפת על ראשיהם .

אבל כשהוא נכנס לחדרו של המפקד וראה את החיוך הידידותי הנסוך על פניו הוא נרגע לחלוטין .

" הגד נא לי רבי , האם קרה בביתך גניבה בזמן האחרון?"   שאל המפקד .

הרב עוד לא הספיק לענות והמפקד הוציא צרור של ארבע מאות , תשעים זהובים והניחם לפני הרב ההמום .

" הנה כספך , קח אותו!"   אמר המפקד וסיפר לרב את כל השתלשלות העינינים עד לתפיסת הגנבים .

נטל הרב את הכסף הודה למפקד ושב לביתו , כשרגשות של צער ושמחה מעורבים בליבו.

כל אותו הלילה לא ישן הרב .
"איך יכלנו לחשוד במאיר אנשיל הצדיק ונקי הכפיים ?!"  הוא ייסר את עצמו .

אך האיר השחר , הרב סיים את תפילתו והזדרז לקחת עגלה ולנסוע
לעיר סיניאטין ועמו צרורים חמש מאות זהובים .

הוא הגיע לעיר ופנה לביתו של מאיר אנשיל , אבל אדם אחר פתח לו את הדלת.
" אתם מחפשים את מאיר אנשיל ? הוא כבר לא גר כאן,"   אמר הזר, "הוא עבר עם משפחתו
לבקתה רעועה בקצה העיר."

עתה הרגיש הרב גרוע ממש . בגללו נאלץ מאיר אנשיל לחיות בעוני .

מאיר אנשיל , קיבל את הרב בכבוד ובשמחה בבקתתו הדלה , כאילו מאום לא אירע .
הרב ביקש בדמעות את סליחתו על חשד השווא הנורא שחשדו בו והחזיר לו את כספו .

מאיר אנשיל סלח מיד .
" מדוע הודית בחטא לא לך?"   שאל הרב .
" ראיתי את צערו של הרב על אובדן הכסף , ולא יכלתי לשאת זאת !
החלטתי בליבי לתת את הכסף לרב בתור מתנה , כדי לשמחו!"   ענה מאיר אנשיל בענוותנות ,
והשפיל את עיניו, "חצי מהסכום יכלתי לתת מיד , אבל את החצי השני השגתי רק
לאחר שמכרתי את דירתי."

" צדיק אתה ואנחנו חטאנו!"   התפעל הרב , ותוך כדי דיבורו הריעף עליו שפע ברכות: "יהי רצון ,
שתעלה מעלה , מעלה , כספך לא יספר מרב , ותמיד אתה ובניך ובני בניך עד עולם יעטרו
את נזר העושר והגדולה!"

וברכת הצדיק נתקיימה במלואה .
מני אז התחיל מאיר אנשיל להתעשר , עד שהגיע לפסגת העושר וההצלחה .

ואם מישהו מימכם אינו יודע במי עוסק הסיפור , נגלה לו את שמו המלא של האיש :

רבי מאיר אנשיל , הראשון לבית רוטשילד .



                                             ל עוד סיפורים לפני השינה.



רוצים לקרוא ספר מרתק וחינוכי על חשיבות של לדון לכף זכות?

                        קראו על הספר "עלילה בכפר"
                               
                     

                                     חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים