הלך עייף, עבר ליד חוף הים.
הוא ראה קבוצת ילדים משחקים. הילדים בנו מגדלים מחול והציבו בראשם דגלים קטנים.
| פתאום בקצה האופק נראתה אוניה גדולה. אחד מהילדים, לקח בידו דגל קטן ורץ יותר קרוב לחוף. הוא נעמד על קצה אצבעותיו והתחיל לנופף במרץ בדגל שלו. המחזה היה משעשע, וההלך ניגש לילדון. "למי אתה מנופף?" שאל ההלך. "אני מנופף לרב החובל!" ענה הילדון בבטחון. "ואתה חושב שרב חובל חשוב ישים לב, לילדון קטן שעומד על החוף ומנופף לו בדגלו?" שאל ההלך מופתע. |
 |
"אני לא סתם חושב ככה, אלא אני ממש בטוח שהוא ישים לב, ואף יחזיר לי נפנוף בדגל שלו!" ענה הילדון והמשיך לנופף בשמחה.
"ילדון מסכן," חשב ההלך, "מחכה לו אכזבה גדולה..." ובקול הוא אמר: "אתה יודע, רב חובל הוא אדם מאד עסוק. וממש לא נראה לי שיהיה לו זמן למשחק הזה..."
"כן, כן, אני יודע את זה," חייך הילדון, "אבל רב החובל הוא אבא שלי!"